שמירת חפצים

כשסבתי החזירה את נשמתה לבורא בשיבה טובה, מצאנו בין שלל חפציה, שכללו בעיקר מזכרות ואלבומי תמונות לצד מאות של שקיות ניילון מהסופרים מקופלים למשעי גם מפת שולחן ישנה, מקופלת אף היא. אימי לא חשבה פעמיים והעניקה לאשתי ולי את הוינטג' באצילות נפש. באותם ימים בדיוק עברנו לדירה חדשה, ככה שקיבלנו את חלקנו בירושה בשמחה (מאופקת לנוכח הנסיבות). כפי שהתברר בהמשך, למפת השולחן הייתה חתיכת היסטוריה, ולפני שהיא שכבה למעלה מ-40 שנה בארון של סבתא, נודדת ממדינה למדינה, מחכה להגשים את ייעודה היא הייתה מפה עם ייחוס מרשים.

אמא המשיכה את סיפור השורשים וסיפרה, שבשנות החמישים (של המאה הקודמת), היה ליצן רוסי מאוד מפורסם, שהופיע עם הקרקס שלו בכל העולם, על אף שדובר בתקופה בה לא היה נכנס ויוצא משערי בריה"מ. באותם סבבי הופעות, היה הליצן רוכש במיטב כספו כל מיני פריטים שהיו נדירים באימא רוסיה אך זמינים בשאר העולם. את החפצים היה מעביר לאשתו שהייתה מנהלת סוג של שוק שחור, למיוחסים בלבד. כזאת הייתה סבתי, קוסמטיקאית מיוחסת ובעלת מפת שולחן, אותה החליטה מסיבותיה שלה לגנוז למשך 40 שנה וקצת.

כבר באותו הערב, גאים משהו, פרסנו את המפה על שולחן המטבח והפגשנו אותה עם בן זוגה החדש. אך שלא כמו באגדות, האידיליה לא נמשכה לאורך ימים וכבר יום למחרת נאלצנו ללוות את מפת השולחן בדרכה האחרונה לזבל. היה זה אחרי שאשתי הניחה סיר רותח על המפה, מה שגרם להמסה הכי מהירה בתולדות האנושות (כנראה המפה לא הייתה הכי איכותית או שמא זה היה בכלל הקסם האחרון של הליצן).

אשתי הסתכלה עליי במבט מתנצל, אני עשיתי תנועה עם הידיים שאין מה לעשות, בפנים היה לי קצת חבל, שגם המעט שקיבלנו, גם הוא איננו.

40 שנה המפה הזאת שכבה לה בארון, ובשביל מה.

אני מסתכל על הירושה הזאת יותר כלקח לחיים, אין מה לשמור דברים בשביל לחכות להשתמש בהם, יש לנו את ההווה, הוא נהדר והוא מחכה...

עניינים שבשגרה

מאז הפכתי להורה גאה, עיני הבוחנת, שפעם בחנה מחירים ודילים של מוצרי חשמל וגאדג'טים אחרים לצד נשים יפות שחלפו לידי התהפכה.

במקום גאדג'טים אני מחפש דילים על חיתולי פמפרס פרימיום קר, וסימילאק שלב 2 (זה הירוק), והשבוע במקום להתפעל מאישה יפה שחלפה לידי התפעלתי מעגלת התינוקות שלה. לדאבוני, אפילו לא שמתי לכך לב. למעשה הייתה זאת אשתי, שהפנתה את תשומת ליבי לעניין, שכנראה הטריד גם אותה.

 .