חרדה הורית

בזמן האחרון יותר ויותר מתגבשת בי המסקנה, כי מלבד תינוק עטוף שמיכה כחולה, הביאה איתה החסידה להורים המאושרים גם דאגות של פולנים, שלא ישמחו יותר מדי.

אמנם השערות שעל ראשי טרם שינו צבען לאפור (עניין של זמן) אבל עם זאת, גיליתי שמאז שהאחריות שלי לא מסתכמת רק כלפי עצמי ולא נגמרת באיפה לאכול שווארמה היום (למרות שגם סביח הולך), פיתחתי חרדות לנושאים שכלל לא הייתי מודע אליהם קודם.

רשימה חלקית של החרדות הקיומיות שלי: האם הבניין עמיד בפני רעידות אדמה ונבנה בתקן החדש? האם יש מספיק אוכל במזווה לשעת חירום? לכולם יש מסכות אב"כ? שטפתי ידיים שהגעתי הביתה?שמתי גם אלכוהול מחטא לוידוא הניקיון? פסטיבל דרום אדום- בכיף, אבל מה עם הקאסמים... בכל זאת צפון הנגב. לטייל איתו בת"א. מה עם כל הפיח שהוא ינשום? ושאני בכלל לא אתחיל עם בחירת המטפלת. כולן נראות לי חוטפות מסוכנות משוחררות לטרף.

משם זה רק מידרדר. תאמינו לי.

התוספת הקטנה, אך המשמעותית למשפחה שלנו הפכה את סדר העדיפות ואת סדר פני הדברים בכלל. אין ספק שמה שהיה, לא יהיה עוד. למרות שאני לא רוצה בלב שלם ובכנות, להימנות על אותם הורים קיצונים שנמצאים בפאניקה תמידית, אט-אט אני מבין שבכלל מבלי לשים לב, אני בדרכי הבטוחה בדיוק לשם.

כמות תסריטי האימה שנכתבים אצלי בראש שעה בשעה לא יביישו את מיטב תסריטאי הוליווד. אני שובר את השיא מדיי יום ביומו בשובר קופות אחר. האמת, אני סוג של מיליונר בראש, שלא לומר זוכה אוסקר.

לתומי חשבתי שרק הקיצוניים, אשתי ואני כאלה, ושאיכשהו אני אפילו מצליח להדביק אותה בחרדה שלי (זה מדבק?), אבל רק אחרי שהגענו לסדנת הגשת עזרה ראשונה לפעוטות, הבנתי לראשונה שלא רק שאנחנו לא לבד, מצבנו עוד טוב לעומת האחרים שהיו איתנו באותו המעמד.

היה שם אבא שבחיוג המהיר שלו היה את מגן דוד אדום, חדר מיון "אסף הרופא", ואת הקו החם של כללית, למקרה חירום כמובן. הייתה שם אימא שזאת פעם שנייה שלה בסדנה מסוג זה, "אני רוצה לוודא שלא שכחתי כלום", היה התירוץ שלה. למעשה, זה המפגש הראשון שאני זוכר שהכיבוד היה לא החלק הארי אם כי החלק הזניח של הערב. כל  אחד בתורו ניגש לבובה המסכנה, שנדמה שיש עליה את כל החיידקים של כל המחלות האפשריות, הנשים אותה, ועיסה את ליבה הריק.

אשתי דחקה בי ללכת גם, להנשים את "אנני" הבובה ולעסות את ליבה הפלסטיק.

בראשי חשבתי על ההרפס, הברונכיטיס, הדלקת בשקדים והאפנדיציט שאני יכול לחטוף מלבוא מגע עם שלל החיידקים של קודמיי, מגישי העזרה הראשונה המדופלמים. סירבתי להצעה בנימוס והסברתי שהחרדה המוחשית של לחטוף חיידקת היא אמיתית וממשית, ועם כל הכבוד לקורס החייאה כזה או אחר, את הניסויים שלי אני אעשה בביתי הפרטי על בובות שלא רק עברו חיטוי, מרוב חרדה הם גם עברו פסטור.