אני לא!

אחרי שנתיים בדירת מטר על מטר אבל עם נוף משגע, החלטנו אשתי ואני, שהגיע הזמן לחפש דירה יותר מרווחת. כזאת, שהמטבח אינו נמצא במבואה לבית, והסלון יכול לקלוט מעל לשני אורחים (הגם שאנחנו לא מזמינים הרבה, נדמה שזה לא ממש משפיע על כמות האנשים שמתארחים אצלנו).

מצאנו דירה וקבענו בשעה טובה יום מעבר.

עוד לפני זה, הסכמנו להביא בן אדם שינקה את הדירה ויכין אותה להגיענו.

מצאנו את לא. סיני אוריינטלי, עם כל המסמכים והאישורים ועוד עם המלצות מקיר לקיר.

קבעתי לאסוף את לא ביום שבת, מוקדם בבוקר, במקום שהוא הצליח לבטא ואני הצלחתי להבין. בהגיעי למקום המפגש מצאתי סיני מחכה.

-"אתה לא?" שאלתי.

-"לא", הוא ענה.

-"אה, אז אתה לא, יופי! אתה רוצה לבוא איתי או לנסוע אחריי עם האופניים?"

דממה. הסיני מסתכל עליי מוזר ואומר מילה שמאוד דומה ל"צביעה".

- "אתה לא?" אני חוזר ואומר.

-"לא".

אני מבין שבמקום לא, הרווחתי בעיה רצינית, שאין לי מושג איך מתחילים בכלל להתמודד איתה. מולי עומד סיני, מהדגם שהזמנתי, אבל אני לא מבין אם הוא לא או לא.

אחרי שגירדתי את הראש, החלטתי להתקשר ללא, ואחרי שראיתי שהנייד של הסיני שממולי לא מצלצל, אני מגיע למסקנה הבלתי נמנעת, שהוא לא לא.

- "אתה לא לא", התעצבנתי עליו!

- "אני הו!" הוא קבע נחרץ.

לבסוף, מצאתי את לא מחכה לי במקום המפגש שקבענו.

סיני נמוך, דומה מאוד לגרסה הסינית של ההוביט.

הובלתי אותו לדירה הריקה, אמרתי לו הרבה פעמים "פה, פה, פה ונקי". נזהרתי לא להגיד ללא לעשות משהו שאסור לעשות, שכן לא הוא מפרש ככן. מה שנקרא- נכתב בדם.

עזבתי את לא לנפשו, עם הוראות באורך של מגילת רות ונסעתי לארוז.

בחלוף כשעה חזרתי, רק כדי לראות שלא הרבה התקדם. לא ניקה ביסודיות איטית ומעיקה. ביקשתי ממנו שימהר, שכן הזמן קצר, המלאכה מרובה והכיס צר מעולמה של נמלה.

לא התעצבן ואמר שהוא לא חברת ניקיון. "נכון", אמרתי. "אתה לא חברת ניקיון", אז תמהר בבקשה.

שאלתי אותו אם הוא צריך משהו, הוא אמר שאוכל. נסעתי לסבתא של אשתי והבאתי לו את המיטב של המטבח הרוסי- בלינצ'קי עם ריבה.

בחלוף שעה נוספת חזרתי לדירה, ושוב המצב לא היה משהו.

הבנתי שאין מנוס וצריך להביא את אימא שלי שתשב עליו. תרתי משמע.

אימא שלי הגיעה חיש מהר, עם הסינר עליה, והתחילה להפעיל את לא כמו שבחיים לא הפעילו אותו. הוא רץ, פרפר, סיבן שפשף וקרצף.

ברגע של ייאוש, כשכבר רוב הדברים הועברו לדירה, לא שאל את אימא שלי אם היא רוסייה. קצת מופתעת היא אמרה שכן. "אה", אמר בחיוך. "אתם הרוסים אוהבים נקי-נקי".

שמעתי את השיחה, המום במקצת.

לא כל יום סיני, הוביט ככל שיהיה, מעיז להשמיע גם הוא ביקורת נגד רוסים.

באיזה זכות תהיתי לתומי. קיבוץ גלויות טוב ויפה, אבל חייבים למתוח גבול, ניחא התימנים יורדים עלינו, אבל סינים?!

אימא שלי לא איבדה את העשתונות והמשיכה להפעיל את לא, כמו שהיא רק היא יודעת.

היה לי קצת חבל על לא, אבל ככל שנקפו השעות, כך חלחלה בי ההבנה הבלתי נמנעת, שהוא הרוויח בזכות וביושר את הזכות להעביר ביקורת על רוסים, הם באמת מציבים סטנדרטים מוגזמים.

מוקדש לגדי, אורי, פרקש, שבאו לעזור.