מופע מחווה ביום האהבה

ביום האהבה האחרון החלטתי לעשות מעשה ולהראות לאשתי שיש ביכולתי להיות ספונטני, נועז ומקורי, כמובן שווידאתי איתה קודם שהיא תשתף פעולה עם המזימה שלי, ככה שאפשר למחוק את הספונטני מהרשימה. מקורי לעומת זאת עומד דום לזכותי.

יום האהבה, מה לעשות, הוא גם יום מותה של מלכת הזמר העברי וכלת פרס ישראל, שושנה דמארי, שידוע לכל שהיא אחת הזמרות האהובות עליי, אם לא ה-! בדרך לצפון שמעתי על הופעת מחווה שמארגנים לזכרה בצוותא, לא איבדתי את העשתונות ולא את הצפון שנפרס ממולי, ואחרי שהבטחתי לאשתי שכן, נלך גם להופעה הבאה של הצעירצ'יק הזה אברהם טל, אשתי התרצתה, בספק קל ובהיסוס. ניתן האור הירוק להזמין כרטיסים.

זה עניין שבשגרה, כאשר אני בוחר את ההופעה, שאני ומי מבין חבריי שמזדנב איתי להופעה מורידים את הגיל הממוצע לפחות בחצי. (כך היה בהופעה של יונתן מילר, פסטיבל החלב בעמק יזרעאל, הופעה של הפרברים והדודאים [החברים של בני] וכמובן הופעה בלתי נשכחת של חנן יובל!).

שום דבר עם זאת, לא הכין אותי למופע המחווה שנערך לזכרה של שושנה דמארי בצוותא.

בהתחלה עוד הייתי אופטימי, וחיכיתי שבני גילי יצבאו את האולם, אך ככל ששעת המופע נקפה כך התברר שזה רק אני ואשתי ועוד מאתיים פלמ"חניקים, חלקם על כסאות גלגלים- כולם, בלי יוצא מהכלל היו דיירי אחוזת ראשונים, אחוזת רובינשטיין, פרותיאה בכפר, ועוד, ועוד ועוד.

היינו מוקפים בבני דורה של שוש.

בעוד שהערב התחיל באכזבה קלה, הרי שתכף עלתה הזמרת יונית שקד-גולן ובקול עוצמתי שדומה להפליא לזה של מלכת הזמר המנוחה החלה לבצע את שיריה לתשואות החמות של הקהל.

לפני שהבנתי מה אירע סביבי, קלטתי בזווית העין את אשתי מוחה דמעה בשיר "מגדלור", ביחד עשינו קולות רקע בשיר "נח", דהרנו קדימה עם "הטנדר נוסע", והחזקנו ידיים ב"כלניות". הקסם לא פג.

בתום ההופעה (ליתר דיוק כשעה אחריה, אחרי שכל הפנסיונרים הואילו בטובתם לפנות את האולם) אשתי אמרה לי שהייתה הופעה מיוחדת.

דמיינו את מילות השירים קמים לתחייה ובאמצעות הקהל המבוגר (מאוד!) התחברנו גם לתקופה ההיא, של קום המדינה, של המשלטים, מלחמות הקיום וההתשה, של השנים הראשונות, שחיש מהר חלפו, נשארה רק רוח התקופה, וגם היא תכף חולפת.

בדרכנו הביתה הצעתי שנאזין לרשת גימל, אך אשתי אמרה "עד כאן" ושמה טופ סלקט ברדיוס 100 אפ.אמ. לא העזתי להתווכח, ידעתי שיש גבול לכל תעלול.