זאטוטיזם

טראומת הילדות הראשונה שלי קשורה למרבה ההפתעה לבועות סבון.

האמת כמעט שכחתי מזה, אבל הזיכרון האנושי תופס אותך פעמים לא מוכן ומצ'פר אותך בנסיעה מהירה במנהרת הזמן.

כשהייתי בן שלוש לערך קיבלתי מתנה שנראתה כמו פלא עולם חדש- מקל קטן מעוגל בקיצו שנח בתוך נוזל, וכשנושפים לתוכו יוצאות בועות- קטנות, גדולות, בכל מיני צבעים. תוחלת החיים שלהם, הבנתי כבר אז לא הייתה מהארוכות.

בתור ילד שהוגדר מיומו הראשון כ"שלימזל", הייתי מפיל דברים כדבר שבשגרה והייתה זאת רק שאלה של זמן, לפני שמתקן הפלא שמוציא בועות ייפול לי מבין הידיים והנוזל הקסום יישפך לכל עבר. הכרזתי על עצמי כעצמאי וסירבתי לשתף מישהו בסוד הנורא מכל- שפכתי את נוזל הפלא.

ניגשתי לכיור, מילאתי את המתקן במים ואחוז התרגשות הכנסתי בחזרה את המקל המעוגל לנוזל, הוצאתי ונשפתי חזק- שום דבר לא קרה.

ניסיתי עוד פעם-פעמיים וכלום.

הפחד שהרסתי משהו קסום ולא מובן שיתק אותי, החבאתי את המתקן איפשהו בדירה וסירבתי בצורה עיקשת עד גיל 20 להוציא בועות סבון. אחרי הכל כמה בן אדם יכול להיכוות?

לפני אי אילו ימים בעודי יושב בדירה של חבר, גיליתי את מתקן הבועות שאחראי לטראומה הגדולה של ילדותי נח לו על איזה מדף. הורדתי אותו ונשפתי ככלות כוחי בי, נשפתי שעה שלמה. אנשים מהצד הסתכלו עליי כאל ילד שגילה פלא חדש, וזה לא היה רחוק מזה.

הילדים הגדולים היו עסוקים בצעצוע האייפד והקטנים בבועות סבון. אחרי שסיימתי להוציא את כל הבועות האפשריות והנוזל התרוקן, הצעתי לקנות מתקן חדש, "למה לקנות חדש?", מישהו שאל מהיציעים האחוריים של הספה, פשוט שים מים עם נוזל לניקוי כלים- זה כל הקסם!

-

לפני כמה שבועות, התבקשתי להסיע את אחייני בן השנה ושמונה מבית סבא-סבתא בחזרה להורים. ההוראות הקפדניות קבעו, שבכל מקרה אסור שהילד יירדם בנסיעה, מה שהצריך ממני להמציא מילים ללחנים לא מוכרים ולהתפלל שהעולל הקטן יקנה את זה, והוא אכן קנה, עד ששתיקה מביכה עטפה את האוטו. הרדיו שתק, האחיין שלי לא ביקש מים ולא תפוח והוא אפילו הוציא את הרגל מהפה. הסתכלתי עליו במראה האחורית, הוא בחן אותי גם. ראיתי שנותר לראות מי ימצמץ ראשון- ידעתי שזה יהיה אני. פניתי אליו ואמרתי שהוא חמוד, ומתוק ומקסים, הוא הנהן ברצון כמסכים עם כל מה שאמרתי. לבסוף שאלתי את העולל, תגיד אתה אוהב את דוד שלך?

האחיין שלי בחן אותי במבט רציני ולבסוף פרץ בצחוק ואמר "בננה", הוא היה מרוצה שאין דברים כאלה. חייכתי אליו ואל עצמי חיוך נבוך. מה אני מפגר לשאול ילד בן שנה ושמונה על אהבה?

טוב שלא ביקשתי ממנו את סודות האטום, מבחינתו דין אטום כדין אהבה.

ניסיתי להיזכר מתי ואת מי אהבתי בפעם הראשונה. חזרתי לגן, לבית הספר, למגרש המשחקים ליד הבית ולא הצלחתי להיזכר. הייתי תלוי הרבה, אבל אני לא זוכר מתי ואת מי אהבתי בפעם הראשונה.