בתור ילד, אני זוכר את העניין שהיה תמיד נוצר בבית כשאבא שלי היה נדרש לנסוע
למקום כלשהו שלא במסגרת העבודה. דין טיול משפחתי בשבת היה כדין נסיעה אקראית
וספונטנית לתל-אביב. שניהם כמעט תמיד לא באו בחשבון. בשבת נחים, מקסימום נוסעים למשתלה,
לקרובי משפחה או למרכז קניות. וביום חול עייפים מדיי ועושים רק סופר.
כילד פחות התעמקתי בלנסות ולהבין "מדוע", הרי אוטו היה לנו,
ומה הבעיה להיכנס, לשים קסטה בטייפ ולצאת בעקבות המרחבים. כעסתי, ובי נשבעתי שכאשר
אני אהיה מבוגר ויהיו לי ילדים משל עצמי כל שבת נטייל. בחורף לפחות פעמיים חרמון,
וביום חול נסיעה לתל-אביב באה ועוד איך באה בחשבון.
כמה שנים טובות עמדתי בהבטחה הזאת, ובאמת עם הבן הבכור טיילנו המון,
כמעט כל יום שבת. פארקים לאומיים, פארקים שכונתיים, נחלים ונהרות. את כל כולם
פקדנו, וגם יצאנו לברים ומסעדות באמצע שבוע, כל עוד הסבתא הייתה מוכנה לשמור.
המפנה מבחינתי קרה לפני כמה שבועות, שחברים ביקשו לקבוע מפגש בירה בתל
אביב. שמעתי תל אביב ונהיה לי חום. "איפה אני אחנה", "אין שם שמאלה
באף מקום", "החניה יקרה", כל התירוצים בעולם למה לא תל-אביב. זה לא
שפרבר השינה בו אני מתגורר הוא אידיאלי, אבל תל-אביב הפכה להיות העיר שמעבר להרי
החושך. לא מתקרבים לשם שזה לא עניין של
חיים או מוות.
כמעט במקביל ירד שלג
בחרמון, כנראה בפעם אחרונה העונה ואשתי סיננה לעברי, שגם השנה לא נסענו לחרמון. חמש
שנים שהיא מבקשת, ואני רק מהמחשבה על הפקק בכניסה לאתר מתמלא צמרמורות ומבטיח, שנה
הבאה. שנה הבאה. הכל בשביל לנסות לדחות את הקץ.
רצף האירועים והקרבה
המטרידה ליום הולדת 33 שלי לא נעלמו מעיניי, שמא לא מדובר במשהו אקראי אם כי מושרש
וכנראה גם גנטי. התחלתי לתהות מתי בדיוק הפכתי לאבא שלי, ומדוע אף אחד לא טרח להגיד
לי שזה מה שיקרה. מה הצעד הבא, ימי שבת במשתלה?
השאלה הגדולה באמת, אם
מדובר בשלב אבולוציוני הכרחי שכל האבות עוברים, קרי תחושת הכבדות, והעייפות מלווה
בחשק עז לשקוע בספה לערב של תרדמת מול הטלוויזיה. האם יש טעם להילחם בזה או
שהעניין מבחינתי גמור, וזה בכלל לא אני אם כי האבולוציה אשמה.
סיפרתי את התיאוריה
לכמה חברים בעבודה והייתה תמימות דעים שזה לא אנחנו, זאת האבולוציה. האמת, לכמה
שעות הוקל לי. אשתי לעומת זאת, גילתה פחות הבנה לתיאורית האבולוציה שפיתחתי ופסקה שהכל
תירוצים וביום שבת הקרוב, היא קבעה עם עוד זוג חברים לנסוע לטייל.
-"יש כבר
יעד?", שאלתי.
-"עדיין לא, יש
לך רעיונות"
-"האמת, קראתי
שפתחו משתלה חדשה באזור, בטח עוד לא יהיה עמוס".
הצעתי זכתה להתעלמות,
אבל אני יודע, שניסיתי. באמת ניסיתי.
