מסיבת פורים

אחרי כמה שנים של נבצרות מופגנת מסצנת המסיבות ואחרי שהשלמתי עם הסגנון המוסיקלי של סטטיק ובן אל תבורית (כפי שהבן שלי קורא לו ואני לא טורח לתקן אותו), החלטתי רגע לפני גיל 34 לחזור ולטבול חצי רגל בביצת המסיבות של גיל 30 ומשהו. מסיבת פורים היא הזדמנות מצוינת להכריז על קאמבק וכמובן שחזרתי עם מסקנות:

1. מהתרשמות ראשונה היה נדמה שהגעתי למסיבה מהסוג שההורים שלי היו משתתפים בה, ורק אחרי שפגשתי חבר מהשנתון שלי נפל לי האסימון שאני כבר לא בקנזס, וזה לא מסיבה ב'מוסד'. זו מסיבת הורים שבאו לחפש מפלט.
2. גם בגיל 30+ יודעים להעריך הומור עצמי. בין הרוקדים זיהיתי את השפעות הילדים על ההורים- תחפושת אלזה וסטטיק, שידעה לזוז לא רע בכלל.
3. אחרי כמה בירות היה נדמה שגיל המבלים ירד.
4. במסיבות ב'מוסד' אם היינו מתנגשים עם הגב, לרוב הייתי מגלה מישהו או מישהי שידעו לזוז עם השיר. אתמול התנגשתי במישהו שהמילה קצב זרה לו כמו ארנק לנתניהו (לפי פרסומים זרים כמובן).
5.  הדי.ג'יי הבטיחה מסיבה עד השעות הקטנות של הלילה, ולמרות שהאמירה הייתה מרשימה, נועזת ובעיקר מעוררת השראה, כאחד האדם לקראת חצות, היה נדמה שכולם התחפשו לסינדרלות ונכנסו לכרכרה מהחברה, רגע לפני שהיא הופכת לדלעת עם כסאות בטיחות לילדים.
6. הזמן הוא ההוכחה הטובה ביותר שהשירים הכי טובים היו באייטיז. אמנם במסיבה לא היה סלואו וגם צלילי 'לחישה פזיזה' לא נשמעו, אבל יש צלילים שלא משנה כמה עייף תהיה, יפעילו בך את הרקדן האוטומטי. עבורי זה תמיד יהיה poison'' של האחד והיחיד- אליס קופר.
7. מעמדה של וודקה רד בול לא התערער עם השנים למרות שטעמה המגעיל נשאר זהה.
8. עם כוס בירה ביד, להקת הנעורים ברקע והנערה שלך, למסיבות אין באמת אלטרנטיבה. כן, גם בגיל 30 ומשהו.