הדרך המושלמת לטיול סתיו עם הילד

אחרי שהשגרה היומיומית שלנו הופרעה ברגל גסה בחודש אוגוסט ופעם נוספת בחגי תשרי, קיבלתי החלטה מושכלת ובעיקר מודעת, להפריע אני לשגרה. מה יש, שתתמודד.

הודעתי לבן שלי, שביום שישי יוצאים להרפתקה ולא הולכים לגן. אחרי הכל, יש לו עוד שנה שלמה להיות אבא של שבת, וצריך לנצל את הימים החמים האחרונים של הסתיו לקצת זמן איכות ביחד, מה גם שזה לא יום חופש רשמי ובית ישראל וודאי יהיה עסוק בשגרתו הוא.

בנסיעות ברכבת לעבודה, אני חולף מדי בוקר על פני הפלקט של רכבת ישראל- אבא ובן עומדים זה מול זה, משולבי ידיים, מסופקים, ששביל טיול נפרס בכניסה לקרון. תכל׳ס כבר חודש שזה עושה לי חשק וביום שישי החלטתי שמספיק לדחות, ביני לבין עצמי תכננתי גם לעשות רי מייק לפוסטר של הרכבת, שתהיה מזכרת ותמונה לווטסאפ המשפחתי.

בחירת היעדים לטיול הייתה קלה מאין כמותה. באפליקציה של הרכבת בזה אחר זה מסודרים היעדים כולל דרכי הגעה ומסלול מומלץ ומפורט עבור כל יעד. אחרי שהבנתי שלאכזיב לא נספיק להגיע וגם לא לגן החיות שבקרית מוצקין מפאת השבת, החלטתי שניסע ברכבת לנמל ת״א. 

כבר בתחנה הראשונה בה עצרנו הנסיך הקטן שאל אם הגענו לת״א (למען האמת הוא שאל אם הגענו ל״לתל אביב יא חביבי תל-אביב", אבל ניחא. פרט שולי). אמנם הרכבת נוסעת מהר, אבל עוד לפני ת"א צריך לעצור בבית של המטוסים, לברך תיירים ושכנים שחזרו מחופשה ולנופף למטוסים מהחלון. שנוסעים עם כמעט בן 4 ברכבת, מדהים לכמה דברים הוא שם לב, שמבחינתי הפכו עם הזמן לקצת שקופים. אייל התרגש לראות חיילים, שאל למה חרדים לובשים סוודר בקיץ ובין לבין הספיק לעשות עיניים לתיירת מבוגרת מרוסיה, שהייתה מוכנה לקנות לו מעדנייה בנתניה באותו הרגע.

בתחנה היעודה נפרדנו לשלום מהקרון הכחול והמשכנו באוטובוס בדרכינו לנמל.

בתור איש חינוך, מי כמוני יודע שטיול טוב הוא קודם כל הזדמנות ללמידה חוויתית. אחרי הכל, מה שהוא לא ילמד היום בגן, הוא ילמד באדיבות האפליקציה של הרכבת (היריד הבינלאומי הראשון שהתקיים בנמל לפני קום המדינה, בתקופת המנדט הבריטי). אבל היסטוריה היא לא פני הכל. לא וויתרנו על סיבוב בקרוסלה (העברית הראשונה!), בשוק האוכל (שהזכיר לי שחייבים לנוסע לחו״ל), טיפוס על החומה של שובר הגלים וכמובן קינחנו בגלידה "מונטנה" המיתולוגית, אחרי הכל בוקר של חוויה תל אביבית מחייבת טעם נלווה. לא חזרנו על עקבותינו לפני שנתנו לגלים הניתצים על הסלעים לקרר אותנו מהחום.

בדרך הביתה ברכבת לפני שנרדם לי על הברך, עוד הספיק לשאול אותי ההרפתקן הקטן מתי שוב ניסע ברכבת אבל לא קצת. המון זמן. כנראה שבסוכות, אבל נראה.

ניסיתי לנסות להעיר אותו שנעשה רי מייק לפוסטר של האבא והבן, אבל העייפות של שנינו גברה. לא נורא, פעם אחרת.