לא זז

חרדה הורית

2012-02-20T08:58:00.000-08:00

בזמן האחרון יותרויותר מתגבשת בי המסקנה, כי מלבד תינוק עטוף שמיכה כחולה, הביאה איתה החסידהלהורים המאושרים גם דאגות של פולנים, שלא ישמחו יותר מדי.

אמנם השערות שעל ראשיטרם שינו צבען לאפור (עניין של זמן) אבל עם זאת, גיליתי שמאז שהאחריות שלי לאמסתכמת רק כלפי עצמי ולא נגמרת באיפה לאכול שווארמה היום (למרות שגם סביח הולך),פיתחתי חרדות לנושאים שכלל לא הייתי מודע אליהם קודם.

רשימה חלקית שלהחרדות הקיומיות שלי: האם הבניין עמיד בפני רעידות אדמה ונבנה בתקן החדש? האם ישמספיק אוכל במזווה לשעת חירום? לכולם יש מסכות אב"כ? שטפתי ידיים שהגעתיהביתה?שמתי גם אלכוהול מחטא לוידוא הניקיון? פסטיבל דרום אדום- בכיף, אבל מה עםהקאסמים... בכל זאת צפון הנגב. לטייל איתו בת"א. מה עם כל הפיח שהוא ינשום?ושאני בכלל לא אתחיל עם בחירת המטפלת. כולן נראות לי חוטפות מסוכנות משוחררות לטרף.

משם זה רק מידרדר. תאמינולי.

התוספת הקטנה, אךהמשמעותית למשפחה שלנו הפכה את סדר העדיפות ואת סדר פני הדברים בכלל. אין ספק שמה שהיה,לא יהיה עוד. למרות שאני לא רוצה בלב שלם ובכנות, להימנות על אותם הורים קיצוניםשנמצאים בפאניקה תמידית, אט-אט אני מבין שבכלל מבלי לשים לב, אני בדרכי הבטוחהבדיוק לשם.

כמות תסריטי האימהשנכתבים אצלי בראש שעה בשעה לא יביישו את מיטב תסריטאי הוליווד. אני שובר את השיאמדיי יום ביומו בשובר קופות אחר. האמת, אני סוג של מיליונר בראש, שלא לומר זוכהאוסקר.

לתומי חשבתי שרקהקיצוניים, אשתי ואני כאלה, ושאיכשהו אני אפילו מצליח להדביק אותה בחרדה שלי (זהמדבק?), אבל רק אחרי שהגענו לסדנת הגשת עזרה ראשונה לפעוטות, הבנתי לראשונה שלא רקשאנחנו לא לבד, מצבנו עוד טוב לעומת האחרים שהיו איתנו באותו המעמד.

היה שם אבא שבחיוגהמהיר שלו היה את מגן דוד אדום, חדר מיון "אסף הרופא", ואת הקו החם שלכללית, למקרה חירום כמובן. הייתה שם אימא שזאת פעם שנייה שלה בסדנה מסוג זה,"אני רוצה לוודא שלא שכחתי כלום", היה התירוץ שלה. למעשה, זה המפגשהראשון שאני זוכר שהכיבוד היה לא החלק הארי אם כי החלק הזניח של הערב. כל אחד בתורו ניגש לבובה המסכנה, שנדמה שיש עליהאת כל החיידקים של כל המחלות האפשריות, הנשים אותה, ועיסה את ליבה הריק.

אשתי דחקה בי ללכתגם, להנשים את "אנני" הבובה ולעסות את ליבה הפלסטיק.

בראשי חשבתי עלההרפס, הברונכיטיס, הדלקת בשקדים והאפנדיציט שאני יכול לחטוף מלבוא מגע עם שלל החיידקיםשל קודמיי, מגישי העזרה הראשונה המדופלמים. סירבתי להצעה בנימוס והסברתי שהחרדה המוחשיתשל לחטוף חיידקת היא אמיתית וממשית, ועם כל הכבוד לקורס החייאה כזה או אחר, אתהניסויים שלי אני אעשה בביתי הפרטי על בובות שלא רק עברו חיטוי, מרוב חרדה הם גםעברו פסטור.

פגישה ראשונה

2012-01-04T03:12:00.000-08:00

בדיוק בשעה 19:38 האחות גלגלה לעברי את העגלה השקופה, ואמרה בהתרגשות "תכיר, הבן שלך". נשמתי נשימה עמוקה ואני מודה שירדו לי יותר מכמה דמעות (האחות הוציאה לי טישו). זה היה סופם של יומיים לא פשוטים שבכלל התחילו בניקוי עוף לקראת הכנסתו לתנור, והסתיימו בתינוק עגול עטוף שמיכה, שכבר בפרוזדור של הבית חולים שינה לי את החיים.
תמיד אמרתי שאני לא אהיה מסוג האבות, שמהללים וכותבים על כל גרעפס וכל שיהוק של הילדים שלהם, לא משנה כמה מדהים זה נשמע וכמה זה אוונגרדי וייחודי מסוגו. אבל רק כשהבנתי שהוא שלי, הבנתי כמה מדהים זה ואני פשוט חייב לכתוב על זה, גם אם פוסט קצרצר ביותר.

מי שחושב, כתוצאה מהשפעת הפרסומות שתינוקות זה עם חמוד, כנראה לא ביקר מעודו בתינוקייה של בית חולים. מבחינתי המגוון של התינוקות נע על הסקאלה של תינוקות מכוערים מאוד (גבה אחת, שעיר מאוד ובוכה כמו ערס), לתינוקות חמודים (כאלה שישנו ולא עשו יותר מדיי רעש ככה שהיה קשה להתרשם), והיה את הבן שלי, הוא סקאלה בפני עצמו.

אחרי שגלגלו אותו אליי, הבנתי שאני לא עוזב אותו, גם אם זה אומר לשים מיטה בתינוקייה ולטרטר את כל האחיות בשביל שיסדרו את סדר העדיפות שלהן ויבינו מי פה חשוב באמת. אבל רק אחרי שהאחות הרימה עליי את קולה בעדינות, וביקשה שאקום מהכסא שלה ובכלל ביקשה שאפסיק להפריע להן, זזתי הצידה. לא רציתי לפדח אותו, אחרי הכל הוא רק הגיע, צריך לעשות רושם.

נשארתי איתו לרחיצה, לטיפות העיניים ולזריקה הראשונה. הייתי גאה בו שהוא העיף מעצמו את המד חום ודרש אוכל. כאן ועכשיו. מצידי להזמין לו טייק אווי מאל ג'אוצו, אבל קודם כמה חודשים של חלב.

בבית סידרתי את כל התקליטים שאני רוצה להשמיע לו ואת כל האגדות שאנחנו מתכוונים להקריא לו. אני ממציא חרוזים מטומטמים לשירים מוכרים אבל נראה שהוא אוהב את זה, ומבחינתי זה העיקר.

נאמנות גבוהה

2011-11-01T13:04:00.000-07:00

לגברים יש מספר מעטמאוד של עקרונות, שהם נשארים נאמנים אליהם במהלך כל ימי חייהם. בראש ובראשונה האישהשלנו. קבוצת הספורט שלנו, שלא משנה כמה היא נכשלת, היא שלנו ואנחנו איתה באש ובמיםוהספר שלנו. כן, כן הספר, זה שחותך את קצוות השיער שלנו, מסדר לנו את הפאות לחיים,מעצב את חיינו.

אני יכול למנות על ידאחת, את כל הספרים שטיפלו לי בשיער בחיי הבוגרים- פיני, בעל מספרה בקניון. אינס-שפעם "סיפרה" לאימא שלי את נקודת החן על הראש (וזאת גם הייתה הפעםהאחרונה שהפקדתי בידה את ראשי). שלומי- שהיה מגיע עד הבית, באיחור של שעה וקצת וכלתספורת אצלו הייתה קצת כמו משחק של רולטה רוסית, לעולם לא הייתי יודע אם יהיו ליקוצים או קרחת. מישל- שהחופפת שיער שלו התחילה איתי בלי בושה, ועד לתספורתהאחרונה- הספר עומר, וזה היה מושלם. אצלעומר ידעתי בדיוק מה אני מקבל, המחיר לא היה גבוה, היחס אישי, השתיקות ושיחותהחולין היו בדיוק במינון הנכון. זה לא הצריך שום מאמץ, התור היה מוזמן מראשומתוזמן. אני יכול להישבע שפעם אחת נרדמתי לו על הכסא מרוב שהרגשתי בנוח.

גם שעברתי דירה לעיראחרת המשכתי להגיע במיוחד לעיירת ילדותי (ממש "עיירת") בשביל להסתפר אצלעומר. נאמנות זה נאמנות וקלף מנצח לא מחליפים. שלוש שנים הגעתי אליו במיוחדוסירבתי לשמוע על ספרים בעיר החדשה אליה עברתי. "אף אחד לא יצליח לשחזר אתהתספורת ואת הדיוק של עומר", היה מה שנהגתי להגיד לכל מי שצחק שאני מגיעבמיוחד בשבילו לעיירה.

לאחרונה שיערי ארךוארך פרא (טפו טפו טפו בגילי...) ולא משנה כמה התאמצתי, לא הצלחתי למצוא זמן להגיעבמיוחד לעומר. אמרתי אחרי החגים, אבל גם אלה עברו והשיער שלי נשאר לא מטופל, לאמסודר וקצת מזכיר את זה של ג'וני דפ באדוארד והמספריים. לבסוף נכנעתי לכוחותהמקומיים. מצאתי מספרה קטנה (לא ידעתי עד כמה קטנה) בעירי החדשה, המחיר היה נאהבעיניי וגם העובדה שמדובר לא בסלון יופי עשה את שלו. התקשרתי להזמין תור. אמרו לישאצלם לא מזמינים תור (מה אנחנו פרובינציה???) ולהגיע אחרי 4. ממושמע שכמוני,הגעתי אחרי שלאף שטונדה בסביבות חמש וחצי. הספר שקיבל את פניי, שאל אם אני מסתפרבמכונה או במספריים. הסברתי לו שאני מעדיף שילוב של השניים ואילו הוא מצידו אמר לילחכות לספר השני. חיכיתי.

הספר השני (שקצת דומהלשלומי) סיים את הלקוח הקודם וזימן אותי לכסא. נתתי לו הוראות מפורשות- לא קצרמדיי, לא ארוך מדיי, קצת לסדר. אני לא טיפוס שבנוי לשינויים. הספר נתן חצי חיוך,ענה לטלפון וניגש לעבודה. לחץ הדם שלי עלה והלב האיץ כמו של כלב במירוץ כלבים.הסתכלתי לכיוון המראה ממולי ועצמתי עין בניסיון להגיע לאותה רמת נוחות כמו אצלעומר. לשווא. עדיין לא סמכתי על הספר החדש שאת שמו שאני בכלל לא מכיר, הבנתי שאנירק בראשיתו של תהליך. לקראת הסיום הספר החדש שאל אותי איך אני מסתרק (עומר יודע אתזה) ואם זה מספיק קצר עבורי. עניתי שכן וחיכיתי לטאץ' הסיום- סכין הגילוח.

טאץ' הסיום היהטראומטי בשבילי- הפאות לחיים לא היו שוות באורך ובעורף נפער פצע מדמם מכיוון שאני"רגיש מדיי" (לדברי הספר. כמובן שלהפעלת הכוח מצידו לא הייתה שום השפעהעל הפצע).

אמרתי תודה עלהפריזורה החדשה, ניגבתי את הדימום. שילמתי וקיבלתי במתנה מגנט של המספרה לפעם הבאה(תהיה?). יצאתי החוצה עם המסקנה הבלתי נמנעת, שעל חוסר נאמנות לספר יש מחיר שצריךלשלם. קנס יציאה אם תרצו.

אני מאוד מקווה שאתהתספורת הבאה אני אעשה אצל עומר, ושהוא בכלל יקבל אותי חזרה, בלי כל הסצנות קנאה.חטאתי לא הייתי נאמן.

זכרונות מיום כיפור

2011-10-09T23:27:00.000-07:00

יום כיפור שלפני גיל המצוות וקצת אחריו היה "חג כל החגים".האופניים היו נשלפות באחת מהמחסן וקדימה לחרוש הלוך ושוב את הרחובות הסמוכיםבנהיגת פרא. אימת האופניים- מכוניות, עמדו לשם שינוי בצידי הדרך ולא הפריעו, שעהשרדפנו אחרי בנות מהכיתה עם אופני ה-BMX המשוכללות שלנו. לא היו לנו מגני ברכיים ולאקסדה. כשנפלנו, אם נפלנו, הדבר הראשון שבדקנו היה שאף אחד לא ראה את ההתרסקותהפטאלית, ובמידה וכן היינו צריכים להמעיט כמה שיותר בכאב, לבלוע את העלבון מהר לעלותבחזרה על האופניים ולהמשיך במרדף. משחק ילדים.

את התפילות, האמונה והסליחות השארנו לגדולים. בשביל זה הם היו כאלה.אנחנו האמנו בנסיעה מהירה על כביש ריק, במכתבים על התבגרות לסמדר שיר במעריב לנוער(לא באמת ניתן להיכנס להיריון מנשיקה...), וכל כולנו היינו מרוכזים במה שידענולעשות הכי טוב- להיות ילדים. היינו מעולים בזה, שיכללנו את זה כמעט לכדי אומנות, ואםזה היה תלוי בנו, היינו ממשיכים להיות כאלה גם היום.

בימי כיפור סבא-סבתא היו מגיעים אלינו, וסבא היה לובש את אחת החליפותהבודדות שהביא עימו מאוקראינה והולך לבית הכנסת הספרדי. אלה היו מצפים לו כל שנהוהוא, אף שלא הבין מילה, היה חוזר מלא השתאות ונחת. "התפללתי עבורנו",היה נוהג לומר. בשבילי זה נראה כתעודת ביטוח לא רעה ודי אמינה, האמנתי שבזכות סבאהרווחתי חסינות לעוד שנה של שובבות.

בדרכי לבית הכנסת ביום הכיפורים האחרון, "להתפלל עבורנו",חלפו על פניי כמה ילדים בנסיעה משוגעת, "מטורפים", חשבתי, עד שאחדהילדים צעק לחבריו שאם לא ימהרו, הבנות ישיגו אותם.

עוד בטרם הבנתי את מי בדיוק הם מזכירים לי, הם כבר היו הרחק, לא נראיםלעין. נשכתי קצת את השפה והמשכתי לכל נדריי.

שנה חדשה, הרגלים ישנים

2011-09-29T09:50:00.000-07:00

לקראת השנה החדשה, חיפשתי בכל מאודי את הרשימה שעשיתי בדיוק לפני שנהובה כל הדברים שרציתי לשנות בי וביחס לסביבה שלי, בשנה שבינתיים חלפה. הרציונאלסובר שהרשימה אבדה במעבר הדירה, אבל האמת, שהיא קצת יותר חזקה, אומרת שבכלל לארציתי למצוא את הרשימה, שמא אתאכזב.

לשנות החדשות יש נטייה להיכנס בקול תרועה חזקה, מה שגורם לכלל להגיבבהצהרות בומבסטיות שאין ולא היה להם כל אחיזה במציאות. "אני ארזה","אתחיל להתאמן", "אפתח תחביב חדש". למרות שאני מתעמל, סובלמעודף תחביבים ובמסעות האחרונים שלי לארץ זבת חלב בלי דבש (אוקראינה) רזיתי ולאבקצת, הרי שעם כניסתה של תשע"ב ואיתה לעשרת ימי התשובה עד יום כיפור חשוב לילא לתת לימים האלה לעבור "פשוט סתם".

סתם, כמו כל הדברים שאנחנו אומרים שנעשה אבל מעולם לא עושים, משאיריםאותם על נייר שהולך לאיבוד עם הזמן, ואנחנו, כלומר אני, אומר נו טוב, לא נורא,נעשה רשימה חדשה. כאילו מדובר בעניין של מה בכך.

במצעד החטאים שלי בשנה החולפת אפשר למצוא חוסר סבלנות משווע, הלבנתפניי חבריי (אני שונא את העובדה שאני כזה רכלן, אבל פעמים אני באמת מרגיש שזה חזקממני), שקרים לבנים (לא רק לבנים יש להם עוד צבעים), עצלנות מסוימת כלפי דברים שלאחשובים לי אבל חשובים לאנשים שאני אוהב, נשיאת הבטחות שווא ("באמת שחייבים להיפגשהשבוע"). אני מניח שיש עוד חטאים קטנים שלא עולים בראשי כרגע, אבל קטנים.באמת שרוב הזמן אני מנסה להיות בסדר עם כולם, למרות שיש ציניקנים שיגידו שהדרךלהפוך לכישלון חרוץ היא לנסות לרצות את כולם, וזה נכון, אבל כשסדר העדיפות מלא במשפחהוחברים קרובים, כבר פה קשה לקרוא לכל זה "כישלון".

רוב הדברים שאני מבקש לשנות בשנה הקרובה הם הדברים לעיל שלרוב אנימודע להם (מודעות עצמית היא כשלעצמה תכונה חשובה!), אבל אני מניח שיש גם דבריםנוספים שפעמים נופלים בין הכיסאות, דבריםשלא יוצא לנו לעצור ולחשוב עליהם ביום יום הלחוץ, כמו "כבד את אביך ואת אימך",כמו דברים פוגעניים שאנחנו אומרים ברגעי אומץ שלנו שהם בדרך רגעי חולשה של הצדהאחר.

שלא בתמימותי בה אני נוהג לרוב, אני יודע שעולם כמנהגו נוהג ואת זה כשלעצמוכבר קשה לשנות. אבל, במרווח הקצר הזה של העשרה ימים בין כניסתה של השנה החדשה ליוםכיפור, לא הייתי רוצה לרשום רשימה נוספת ובלתי נגמרת של דברים, הלקוחים מתוך ספרי מדעבדיוני, שאני מתכוון לעשות בשנה החדשה. אני לא ארמה אלא את עצמי. הרשימה שלי לקראתהשנה החדשה תעסוק בהרגלים ישנים, שקשה אמנם להפטר מהם, אבל השנה החדשה היא הזדמנותמצוינת בדיוק בשביל כך. חשבון הנפש לרוב הוא סודי שלנו, ועם לא נהיה כנים עם עצמנובתחילתה של השנה, הרי אין זה פלא שלקראת סופה נעמוד בפני אותה שוקת שבורה, ואותהרשימה ריקה מכוונות.

הורות!

2011-09-13T05:00:00.000-07:00

מהיום שבישרה לי אשתי בחגיגיות על הרחבת המשפחה, התחלתי אט-אט להסתגללרעיון של הורות על כל נגזרותיה. התחברתי להיריון ולמדתי להכיר מקומות ואיבריםחדשים בגוף ואת התפקיד שהם ממלאים בחיי העובר. בעיקר הפתיעו אותי סוגי השמניםהקיימים לגוף ולהפתעתי יש יותר משמן מכונות ושמן לטיגון (חמניות זית או קנולה).נדמה, שלכל מקום שאני הולך בחודשים האחרונים אני רואה יותר ויותר נשים בהיריון,ואני יכול בוודאות כמעט גמורה רק מלהתבונן עליהן למשך מספר שניות, להצביע על מהמפריע להן- בצקות ברגליים, בחילות, הקאות, כאבי גב, מצבי רוח, שלפוחית לוחצת. אני רואהגם את הבעלים שלצידן, אני יודע בוודאות גם מפריע להם.

אחרי שנכחנו בכנס הריון, וראינו מה טוב (בחיים שלי לא ראיתי כל כךהרבה נשים בהיריון נדחסות באודיטוריום אחד ובהפסקה מחסלות בשניות כמו טרמיטים אתהבורקסים והרוגלכים) החלטנו, אשתי ואני על מנת להיות הכי מוכנים שאפשר ליוםהמיוחל, להירשם לקורס הכנה ללידה. מלבד האינפורמציה הרבה שאני נחשף עליה, והחרדותשהיא יוצרת אצלי בדמות אולקוס, נחשפתי גם ל"מטבחון הנשים בהיריון" שנוצרבקורס כבר במפגש השני. כמות הפרטים האינטימיים שהנשים הללו בחרו לשתף אחת את השנייהגרמה לי להשתאות הירואית כמו גם לחוסר נעימות משווע. תקראו לי שמרן, קנאי לפרטיות,אבל אני חושב שנושאים כמו גזים, צרבות, הקאות (בשלל של צבעים, אל תטעו) צריכיםלהישאר בתוך חדר המיטות ולא מחוצה לו. דווקא האישה בהיריון שהודיעה קבל עם ועדה,שהיא-היא לא מפסיקה להקיא כבר שבעה חודשים, דווקא היא הכי לא נראית כך, אני חייבלהודות שהרמתי גבה. כל אותה העת הבעלים עמדו במעגל משלהם ונהנו מהבורקסים שטרםנאכלו ע"י הנשים. הם לא דיברו על חוויות היריון, הם בעיקר החזיקו את התיקיםשל הנשים שלהם וניסו לצאת הכי גברים שאפשר, כשהמציאות חזקה יותר מהכל- אין גבר שיכול על אישה בהיריון, ובצדק.

כמו שלימדה אותי אשתי (כמו גם הפרק המנומק ברמזור), שזה לא"אנחנו" בהיריון, אלא הנשים, וזה לא הצרבות והפיפי התכוף"שלנו" אלא של הנשים. גבר חייב לכבד את זה.

יותר מהחרדות ורגעי הקאלט במטבחון של הנשים בהיריון, הקורס הכנה ללידהזירז אצלי את ההכרה הבלתי נמנעת שאני הולך להפוך להורה, וזה כבר הכי"אנחנו" שאפשר. אני עוד לא יודע בדיוק מה זה אומר, מה זה ידרוש ממני,באיזה אופן ואיך אני אמלא את התפקיד הכי חשוב שיכול להיות בחיים האלו. אני כןיודע, שמלבד הנקות, כמו בבר-אור צבאי, אני אתן את כולי ואשתדל להיות ההורה הכיטוב, לגאוות X(השם המלא שמור במערכת).

"אז איך זה מרגיש?"שאל אותי השבוע חבר לעבודה, "מרגש, מפחיד, לא יאומן", תמצתי לו אתהדברים, כשאני יודע שתכלס, אין מילים שבאמת יכולות לתאר את ההרגשה.

מוקדש בהערצה לאשתי.

זאטוטיזם

2011-07-22T07:08:00.000-07:00

טראומת הילדות הראשונה שלי קשורה למרבה ההפתעה לבועות סבון.

האמת כמעט שכחתי מזה, אבל הזיכרון האנושי תופס אותך פעמים לא מוכן ומצ'פר אותך בנסיעה מהירה במנהרת הזמן.

כשהייתי בן שלוש לערך קיבלתי מתנה שנראתה כמו פלא עולם חדש- מקל קטן מעוגל בקיצו שנח בתוך נוזל, וכשנושפים לתוכו יוצאות בועות- קטנות, גדולות, בכל מיני צבעים. תוחלת החיים שלהם, הבנתי כבר אז לא הייתה מהארוכות.

בתור ילד שהוגדר מיומו הראשון כ"שלימזל", הייתי מפיל דברים כדבר שבשגרה והייתה זאת רק שאלה של זמן, לפני שמתקן הפלא שמוציא בועות ייפול לי מבין הידיים והנוזל הקסום יישפך לכל עבר. הכרזתי על עצמי כעצמאי וסירבתי לשתף מישהו בסוד הנורא מכל- שפכתי את נוזל הפלא.

ניגשתי לכיור, מילאתי את המתקן במים ואחוז התרגשות הכנסתי בחזרה את המקל המעוגל לנוזל, הוצאתי ונשפתי חזק- שום דבר לא קרה.

ניסיתי עוד פעם-פעמיים וכלום.

הפחד שהרסתי משהו קסום ולא מובן שיתק אותי, החבאתי את המתקן איפשהו בדירה וסירבתי בצורה עיקשת עד גיל 20 להוציא בועות סבון. אחרי הכל כמה בן אדם יכול להיכוות?

לפני אי אילו ימים בעודי יושב בדירה של חבר, גיליתי את מתקן הבועות שאחראי לטראומה הגדולה של ילדותי נח לו על איזה מדף. הורדתי אותו ונשפתי ככלות כוחי בי, נשפתי שעה שלמה. אנשים מהצד הסתכלו עליי כאל ילד שגילה פלא חדש, וזה לא היה רחוק מזה.

הילדים הגדולים היו עסוקים בצעצוע האייפד והקטנים בבועות סבון. אחרי שסיימתי להוציא את כל הבועות האפשריות והנוזל התרוקן, הצעתי לקנות מתקן חדש, "למה לקנות חדש?", מישהו שאל מהיציעים האחוריים של הספה, פשוט שים מים עם נוזל לניקוי כלים- זה כל הקסם!

לפני כמה שבועות, התבקשתי להסיע את אחייני בן השנה ושמונה מבית סבא-סבתא בחזרה להורים. ההוראות הקפדניות קבעו, שבכל מקרה אסור שהילד יירדם בנסיעה, מה שהצריך ממני להמציא מילים ללחנים לא מוכרים ולהתפלל שהעולל הקטן יקנה את זה, והוא אכן קנה, עד ששתיקה מביכה עטפה את האוטו. הרדיו שתק, האחיין שלי לא ביקש מים ולא תפוח והוא אפילו הוציא את הרגל מהפה. הסתכלתי עליו במראה האחורית, הוא בחן אותי גם. ראיתי שנותר לראות מי ימצמץ ראשון- ידעתי שזה יהיה אני. פניתי אליו ואמרתי שהוא חמוד, ומתוק ומקסים, הוא הנהן ברצון כמסכים עם כל מה שאמרתי. לבסוף שאלתי את העולל, תגיד אתה אוהב את דוד שלך?

האחיין שלי בחן אותי במבט רציני ולבסוף פרץ בצחוק ואמר "בננה", הוא היה מרוצה שאין דברים כאלה. חייכתי אליו ואל עצמי חיוך נבוך. מה אני מפגר לשאול ילד בן שנה ושמונה על אהבה?

טוב שלא ביקשתי ממנו את סודות האטום, מבחינתו דין אטום כדין אהבה.

ניסיתי להיזכר מתי ואת מי אהבתי בפעם הראשונה. חזרתי לגן, לבית הספר, למגרש המשחקים ליד הבית ולא הצלחתי להיזכר. הייתי תלוי הרבה, אבל אני לא זוכר מתי ואת מי אהבתי בפעם הראשונה.

אני לא!

2011-05-03T05:51:00.000-07:00

אחרי שנתיים בדירת מטר על מטר אבל עם נוף משגע, החלטנו אשתי ואני, שהגיע הזמן לחפש דירה יותר מרווחת. כזאת, שהמטבח אינו נמצא במבואה לבית, והסלון יכול לקלוט מעל לשני אורחים (הגם שאנחנו לא מזמינים הרבה, נדמה שזה לא ממש משפיע על כמות האנשים שמתארחים אצלנו).

מצאנו דירה וקבענו בשעה טובה יום מעבר.

עוד לפני זה, הסכמנו להביא בן אדם שינקה את הדירה ויכין אותה להגיענו.

מצאנו את לא. סיני אוריינטלי, עם כל המסמכים והאישורים ועוד עם המלצות מקיר לקיר.

קבעתי לאסוף את לא ביום שבת, מוקדם בבוקר, במקום שהוא הצליח לבטא ואני הצלחתי להבין. בהגיעי למקום המפגש מצאתי סיני מחכה.

-"אתה לא?" שאלתי.

-"לא", הוא ענה.

-"אה, אז אתה לא, יופי! אתה רוצה לבוא איתי או לנסוע אחריי עם האופניים?"

דממה. הסיני מסתכל עליי מוזר ואומר מילה שמאוד דומה ל"צביעה".

- "אתה לא?" אני חוזר ואומר.

-"לא".

אני מבין שבמקום לא, הרווחתי בעיה רצינית, שאין לי מושג איך מתחילים בכלל להתמודד איתה. מולי עומד סיני, מהדגם שהזמנתי, אבל אני לא מבין אם הוא לא או לא.

אחרי שגירדתי את הראש, החלטתי להתקשר ללא, ואחרי שראיתי שהנייד של הסיני שממולי לא מצלצל, אני מגיע למסקנה הבלתי נמנעת, שהוא לא לא.

- "אתה לא לא", התעצבנתי עליו!

- "אני הו!" הוא קבע נחרץ.

לבסוף, מצאתי את לא מחכה לי במקום המפגש שקבענו.

סיני נמוך, דומה מאוד לגרסה הסינית של ההוביט.

הובלתי אותו לדירה הריקה, אמרתי לו הרבה פעמים "פה, פה, פה ונקי". נזהרתי לא להגיד ללא לעשות משהו שאסור לעשות, שכן לא הוא מפרש ככן. מה שנקרא- נכתב בדם.

עזבתי את לא לנפשו, עם הוראות באורך של מגילת רות ונסעתי לארוז.

בחלוף כשעה חזרתי, רק כדי לראות שלא הרבה התקדם. לא ניקה ביסודיות איטית ומעיקה. ביקשתי ממנו שימהר, שכן הזמן קצר, המלאכה מרובה והכיס צר מעולמה של נמלה.

לא התעצבן ואמר שהוא לא חברת ניקיון. "נכון", אמרתי. "אתה לא חברת ניקיון", אז תמהר בבקשה.

שאלתי אותו אם הוא צריך משהו, הוא אמר שאוכל. נסעתי לסבתא של אשתי והבאתי לו את המיטב של המטבח הרוסי- בלינצ'קי עם ריבה.

בחלוף שעה נוספת חזרתי לדירה, ושוב המצב לא היה משהו.

הבנתי שאין מנוס וצריך להביא את אימא שלי שתשב עליו. תרתי משמע.

אימא שלי הגיעה חיש מהר, עם הסינר עליה, והתחילה להפעיל את לא כמו שבחיים לא הפעילו אותו. הוא רץ, פרפר, סיבן שפשף וקרצף.

ברגע של ייאוש, כשכבר רוב הדברים הועברו לדירה, לא שאל את אימא שלי אם היא רוסייה. קצת מופתעת היא אמרה שכן. "אה", אמר בחיוך. "אתם הרוסים אוהבים נקי-נקי".

שמעתי את השיחה, המום במקצת.

לא כל יום סיני, הוביט ככל שיהיה, מעיז להשמיע גם הוא ביקורת נגד רוסים.

באיזה זכות תהיתי לתומי. קיבוץ גלויות טוב ויפה, אבל חייבים למתוח גבול, ניחא התימנים יורדים עלינו, אבל סינים?!

אימא שלי לא איבדה את העשתונות והמשיכה להפעיל את לא, כמו שהיא רק היא יודעת.

היה לי קצת חבל על לא, אבל ככל שנקפו השעות, כך חלחלה בי ההבנה הבלתי נמנעת, שהוא הרוויח בזכות וביושר את הזכות להעביר ביקורת על רוסים, הם באמת מציבים סטנדרטים מוגזמים.

מוקדש לגדי, אורי, פרקש, שבאו לעזור.

יום הולדת 28

2011-04-07T08:21:00.000-07:00

הפוסט מוקדש לחברה טובה, רינת דונטי.

כשהייתי בן 18, יותר מהכל חיפשתי אהבה, או לפחות זה מה שחשבתי שחיפשתי.

הייתי רועש, נמהר וצעקן, חיפשתי כל במה פנויה לעלות עליה, עצבנתי יותר אנשים משאני יכול לזכור. גרוע מזה, נלחמתי בסוג של משבר גיל המעבר, או לפחות זה מה שחשבתי שזה, ואפילו הנצחתי את זה בקעקוע "פיטר-פן" על הכתף. בהסתכלות מעמיקה לאחור, אני יכול להגיד בוודאות כמעט מוחלטת ששום דבר לא היה כמו שחשבתי שהוא, אבל היה כיף, היה פשוט אדיר. אני לא מתחרט על כלום.

חיפשתי אהבה בלתי אפשרית בחודשי הקיץ של החופש הגדול. חיפשתי בגן הציבורי (גן יחזקאל הידוע לשמצה) על שחטה של נרגילה בטעם תפוח עם חברים מהכיתה ועם חברים שמעולם לא פגשתי לפני כן. חיפשתי אהבה בקומזיץ לילי ביום שישי, במדורה שלנו ובמדורה שדלקה לידנו, וגם בימי שלישי, שהיו ערבי הקריוקי בעמק והיה את השיר שזוהה איתי ("בואי נגיד שאני שלך"). שהסתיימו ערבי הקריוקי שרנו כל הדרך הביתה, וכשהגענו לא עייפים לסף דלת הבית שרנו כל הדרך לשדה התעופה, לטרמינל הישן, שם פגשנו אנשים שלא ציפו לפגוש אותנו.

חיפשתי אהבה עם בקבוק של בירה גולדסטאר ביד, על שפת הים ובמסיבות אל תוך הלילה ב"מוסד" בתל-אביב, (הייתה שם ספה שעד היום אני לא זוכר אם ניסיתי אותה כמו שהתכוונתי, או שמא). כתבתי אינספור סיפורים קצרים שקיוויתי שימשכו תשומת לב, האמנתי (ואולי עודני, עובדה שאני כותב, לא?) שמילה כתובה יכולה לשנות סדרי עולם.

שמעתי מאיר אריאל ואומנים שרים מאיר אריאל, דיברתי עם אנשים זרים על משמעות החיים, והחיים- דרכם לאן? חרשתי את תל-אביב ובניתי תוכניות בגודל של מגדלי עזריאלי. לא חשבנו על ההשלכות של מה שאנחנו עושים, ואני חייב להגיד שדי נהנינו מזה.

הגיוס עמד בפתח ונכנסנו לכוננות ספיגה. עוד לא מצאתי אהבה, על אף שהצהרתי עליה חדשות לבקרים. בימי שבת היינו ב"שמרלינג" (סוג של מזללה אינטליגנטית), עושים רעש כמו מטורפים, אין מספיק דיו במדפסת שלי בשביל לכתוב על כל השטויות שעשינו שם. היינו הרבה וחשבנו שגם זה עוד יימשך לנצח.

תמימות ושיגעון מהיר על אוטוסטראדה של הימים שאחרי הבגרויות ובית הספר, יש כאלה שיקראו לזה נעורים.

אני חייב להודות שבגיל 28 יחסית נרגעתי. אני אומר "לא תודה" לבמות, הורדתי רגל מהגז ולמדתי ליהנות גם מהדרך. אני שר, אבל לא בערבי קריוקי, והכי קרוב שהגעתי ל"מוסד" בתקופה האחרונה היה שנסעתי לבחור ארון ברחוב הרצל הסמוך. סיפורים קצרים לא נשפכים ממני לדף כמו לפני עשר שנים, אבל המילה הכתובה בוערת בי. בוערת בי חזק. אני מקווה שאני פחות מעצבן ופחות רועש, אבל אין אדם מעיד על עיסתו, כך ש...

בגיל 28 אני כבר לא מפחד שהמסך ירד על נעוריי כמו שפחדתי בגיל 18, אני יודע עכשיו שזאת לא פונקציה של גיל, כמו של הרגשה. מבחינתי, נעוריי בכלל עוד לא התחילו, הכול עוד לפניי.

מטבח רוסי

2011-03-15T12:54:00.001-07:00

לפני מספר ימים חזרתי מביקור באימא רוסיה. במקום מתנות לחברים ולמשפחה חזרתי עם המסקנה הבלתי נמנעת, שלא משנה כמה אנסה לטשטש את העקבות, את המבטא שחזק ממני ומתפרץ כל ערב אחרי השעה אחת עשרה, את השם שמתחבא מאחורי שמי הפרטי, או את הכמיהה הבלתי מוסברת לסוציאליזם, בסופו של יום אני עדיין רוסי, אבל מה רוסי, שזה פשוט חזק ממני.

כל חיי רציתי להתאים את עצמי למסגרת הצבר, למחוק כל רמז דק ועבה למוצא שלי. לא אחת, התביישתי בעברית הקלוקלת של הוריי (בעיקר באסיפות הורים בבית הספר), לא רציתי שסבתא שלי תענה לטלפון ברוסית, סירבתי בכל כוחי לשמוע מוסיקה רוסית והתעקשתי לא לקרוא פושקין וטולסטוי. לא התעמקתי במתמטיקה (גם היא לא עשתה סימנים שהיא מעוניינת בי) לא למדתי את רזי השח-מט ומעולם לא הצלחתי לשתות וודקה.

נדמה שהצלחתי בכל כוחי לא להיות רוסי.

כל זה השתנה במהלך השנה וקצת האחרונות, ורק במהלך הביקור האחרון במולדת הישנה התחדדה בי ההבנה כמה למרות הכל זה חלק ממני, העקב אכילס שלי- החולשה שלי למטבח הרוסי.

זה התחיל במסעדה ברחוב הראשי בסנט פטרבורג נייבסקי פרוספקט, הראש שלי הסתחרר למראה חמישה סוגים שונים של בורשט (מרק סלק), בחרתי אחד למרות שיכולתי להמשיך לעוד סוגים ללא המנה הבשרית, שגם היא הייתה, איך לא, מנה אוריינטאלית עם התוספת הכי "חמה" ברוסיה- תפוח אדמה. בימים הבאים אכלתי דג מלוח על לחם שיפון שחור עם חמאה, תפוח אדמה ממולא בבשר טחון, צוואר תרנגולת ממולא בבשר טחון, שתיתי לפחות עוד שני סוגים של בורשט ואכלתי פירושקי (לחמניות ממולאות בבשר טחון), וורניקי (בצק מבושל ממולא בפירות העונה), אכלתי רגל של חזיר שלא הצלחתי לגמור וקינחתי את הכל בקוואס (סוג של בירה שחורה).

במעדניות במקום סנדוויץ' עם טונה יש סנדוויץ' עם קוויאר אדום ושחור (אני חייב להעיד אובייקטיבית שזה נראה לי מאוד טבעי), ובביקור בסופרמרקט השכונתי עמדתי נפעם מול סוגים שונים של דג מעושן, כמה סוגים של תפוחי אדמה לבחירה, ומדור שלם שמוקדש אך ורק לנקניקים. גן עדן.

בעודי עומד שם, מסניף את הדגים והנקניקים הבנתי שאת החלק הזה בי אף אחד לא ישנה, ותכלס, גם אין צורך לשנות. אני אוהב את זה, ושום דבר מעובדות היותי אוהד שרוף של המטבח הרוסי לא סותר את היותי ישראלי גאה, שחי בארץ את רוב חייו. להפך, אני יותר ישראלי מחלק מהאנשים שיצא לי לפגוש פה ושם.

חזרתי עם מזוודה מלאה במגוון של נקניקים תוצרת מקומית וכמה בקבוקים של בלזם (כמובן שלא יותר מהכמות המותרת), חזרתי בעיקר שבע ומרוצה.

מופע מחווה ביום האהבה

2011-02-23T04:47:00.001-08:00

ביום האהבה האחרון החלטתי לעשות מעשה ולהראות לאשתי שיש ביכולתי להיות ספונטני, נועז ומקורי, כמובן שווידאתי איתה קודם שהיא תשתף פעולה עם המזימה שלי, ככה שאפשר למחוק את הספונטני מהרשימה. מקורי לעומת זאת עומד דום לזכותי.

יום האהבה, מה לעשות, הוא גם יום מותה של מלכת הזמר העברי וכלת פרס ישראל, שושנה דמארי, שידוע לכל שהיא אחת הזמרות האהובות עליי, אם לא ה-! בדרך לצפון שמעתי על הופעת מחווה שמארגנים לזכרה בצוותא, לא איבדתי את העשתונות ולא את הצפון שנפרס ממולי, ואחרי שהבטחתי לאשתי שכן, נלך גם להופעה הבאה של הצעירצ'יק הזה אברהם טל, אשתי התרצתה, בספק קל ובהיסוס. ניתן האור הירוק להזמין כרטיסים.

זה עניין שבשגרה, כאשר אני בוחר את ההופעה, שאני ומי מבין חבריי שמזדנב איתי להופעה מורידים את הגיל הממוצע לפחות בחצי. (כך היה בהופעה של יונתן מילר, פסטיבל החלב בעמק יזרעאל, הופעה של הפרברים והדודאים [החברים של בני] וכמובן הופעה בלתי נשכחת של חנן יובל!).

שום דבר עם זאת, לא הכין אותי למופע המחווה שנערך לזכרה של שושנה דמארי בצוותא.

בהתחלה עוד הייתי אופטימי, וחיכיתי שבני גילי יצבאו את האולם, אך ככל ששעת המופע נקפה כך התברר שזה רק אני ואשתי ועוד מאתיים פלמ"חניקים, חלקם על כסאות גלגלים- כולם, בלי יוצא מהכלל היו דיירי אחוזת ראשונים, אחוזת רובינשטיין, פרותיאה בכפר, ועוד, ועוד ועוד.

היינו מוקפים בבני דורה של שוש.

בעוד שהערב התחיל באכזבה קלה, הרי שתכף עלתה הזמרת יונית שקד-גולן ובקול עוצמתי שדומה להפליא לזה של מלכת הזמר המנוחה החלה לבצע את שיריה לתשואות החמות של הקהל.

לפני שהבנתי מה אירע סביבי, קלטתי בזווית העין את אשתי מוחה דמעה בשיר "מגדלור", ביחד עשינו קולות רקע בשיר "נח", דהרנו קדימה עם "הטנדר נוסע", והחזקנו ידיים ב"כלניות". הקסם לא פג.

בתום ההופעה (ליתר דיוק כשעה אחריה, אחרי שכל הפנסיונרים הואילו בטובתם לפנות את האולם) אשתי אמרה לי שהייתה הופעה מיוחדת.

דמיינו את מילות השירים קמים לתחייה ובאמצעות הקהל המבוגר (מאוד!) התחברנו גם לתקופה ההיא, של קום המדינה, של המשלטים, מלחמות הקיום וההתשה, של השנים הראשונות, שחיש מהר חלפו, נשארה רק רוח התקופה, וגם היא תכף חולפת.

בדרכנו הביתה הצעתי שנאזין לרשת גימל, אך אשתי אמרה "עד כאן" ושמה טופ סלקט ברדיוס 100 אפ.אמ. לא העזתי להתווכח, ידעתי שיש גבול לכל תעלול.

תסמונת השואה שלי

2011-01-27T10:53:00.000-08:00

לפני כשבוע, במהלך שיטוט לא אקראי בסופרמרקט, בסמוך מאוד למקרר החלבי, צדו עיניי מוצר שנחשב נדיר, כמעט פריט לאספנים- חמאה למריחה של תנובה.

נדלקתי, בספק אגב אם חמאה באמת עושה לי את זה, כמו ההרגשה לקנות מוצר ששבועות כבר נחשב למבוקש. אבל כנראה שנדלקתי יתר על המידה, שכן העמסתי 4 אריזות של חמאה לעגלת הקניות השבועית.

כאשר שבה אשתי מביקור במחלקת השימורים וראתה את כמויות החמאה שביקשתי לרכוש במיטב כספנו, חשכו עיניה. "מה נעשה עם כל כך הרבה חמאה", "אנחנו בקושי נוגעים בה", "השתגעת?!", כל אלה היו רק חלק מהטיעונים, בעזרתם ביקשה להניע אותי מההחלטה העגומה לקנות כל-כך הרבה חמאה, בעוד הטיעון היחיד שעמד לרשותי היה "מה אם עוד פעם תגמר החמאה ולא יהיה, מה נעשה אז, אה?"

לקח לאשתי מספר שניות (יותר משחשבתי האמת), אבל לבסוף היא הטילה את הפצצה- "אנחנו לא בשואה, תהיה עוד חמאה, אם לא מחר, אז בעוד שבוע, או שבועיים".

ככל שחשבתי על זה יותר, במהלך אותן דקות קריטיות במרכול, כך התחדדה בי ההבנה הבלתי נמנעת, ש"וואלה", אנחנו לא בשואה, ההפך, חיים בתרבות של שפע ונושאים את המילה "שואה", יותר פעמים משהמציאות באמת מחייבת. אבל בתור מי שגדל בבית עם סבתא שעברה שתי מלחמות עולם, וחיה תחת הפצצות האויב, היה לי כל-כך ברור ששום דבר לא מיותר אף פעם, ולהכל יש שימוש- קליפות של רימונים מיובשים בהרתחה עוזרים לכאבי בטן, קליפות של תפוזים משמשות לריח טוב בארון הבגדים, קליפות של בצל גם צריך לשמור כי זה מרפד את הדפנות של סיר הגפילטעפיש בחג, לחם יבש אפשר להפוך לפירורי לחם, צנצנות דבש ריקות טובות לחמוצים תוצרת בית או לריבה, חולצות ישנות שמיועדות לפח יכולות לשמש כסמרטוט לא רע. להכל, אבל להכל יש שימוש, שום דבר לא נזרק. במיוחד אוכל. לא משנה מה, אוכל לזרוק אסור. זה מלווה אותנו מהילדות כמו אגדה אורבנית, הפחד הזה שאולי באמת מחר לא יהיה, וצריך לאגור הכל היום, כך שללא ידיעתנו ובצורה לגמרי לא רצויה ה-"לאגור" נהפך לדרך חיים.

כאשר סבתי, החזירה את נשמתה לבורא, מצאנו בין חפציה מאות, אם לא אלפים של שקיות ניילון פשוטות מהסופר, מקופלות, כמעט מגוהצות. מחכות ערוכות לשעת השין, כשייגמרו שקיות הניילון בעולם סבתא שלי תכננה להקים אימפריה, וסביר להניח שהיה הולך לה לא רע.

השתכנעתי והסכמתי לוותר על מחצית מהחמאה שלקחתי, בכל זאת, אי אפשר לדעת מה המחר יביא.

בערך דקה אחרי שהנחתי את החמאה המיותרת (לא שאני מאמין שיש דבר כזה) בחזרה במקרר החלבי, הגיחה מאחוריי פנסיונרית שבראותה את החמאה המיוחלת, לא התאפקה ולקחה כשש אריזות שלה (בקירוב, לא היה נעים לי לעמוד ולספור).

מרוצה מעצמי חזרתי לאשתי וסיפרתי לה על הפנסיונרית שספק התבלבלה בין מילקי לחמאה. מה הפלא, התלוננתי בקול רם, שאחר-כך אומרים שיש מחסור בחמאה?

סמליות בחרקוב

2011-01-03T12:09:00.000-08:00

פעמיים בחיים שלי הייתי בחרקוב.

הפעם הראשונה הייתה בשנת 1989 עת נסעתי ברכבת לילה עם אבא שלי לבקר את סבא וסבתא.

10 שעות נסיעה הפרידו אז בין מוסקבה לחרקוב, וזכרתי את הנסיעה ברכבת כחוויה- לחלוק את התא עם אנשים זרים שזימנו לך החיים, שלעולם לא תפגוש שוב. סבא היה מנהל מפעל בעל שם בחרקוב וסבתא עקרת בית. ארוחת הבוקר הייתה לא הגיונית אפילו לילד בן 5- דג מלוח עם תפוח אדמה מתובל בשמיר ושום. הרבה שום. רצה הגורל ואת אחת הארוחות הגיש לי סבא- כוס חלב עם משמשים. זאת הייתה הארוחה האחרונה שאכלתי בחרקוב, שכן את שאר הביקור העברתי בין קירותיו הקטנים של בית השימוש, לא נענה להפצרותיו החוזרות ונשנות של סבא "לצאת כבר".

הפעם השנייה שהייתי בחרקוב הייתה לפני שבועות מספר, בסימבוליות משהו הגעתי לחרקוב ברכבת לילה, בדיוק כמו לפני 21 שנה, ביום הולדתו של סבא שלי זכרונו לברכה. תמים הייתי לחשוב שהסמליות נגמרה רק בזה.

כלל ידוע, כתוב בדם, שלא סופר לי הוא שבאוקראינה לא משנה מה- לא אוכלים סושי. (כולם בדיעבד דאגו להזכיר לי שזה ממש ברור, ואיך לא הבנתי).

אני אכלתי סושי שעות בודדות לפני היציאה הלילית לחרקוב וכך יצא, עת הגענו לפאתי חרקוב שגם הפעם מלבד קירותיו של בית השימוש לא ראיתי את העיר שעיצבה את אבא שלי.

שעה שיצאנו בטיסה משדה התעופה על שם החבר לנין הבנתי, שלמרות מרחק השנים, נשארתי כנראה פרסונה נון גרטה בחרקוב, על לא עוול בכפי.
ירדתי 3 ק"ג בביקור הבזק בחרקוב וידעתי, שאם הייתי אוליגרך, כל הביקור הזה פשוט היה נראה אחרת.

טאקט

2010-11-25T10:26:00.000-08:00

היום בו גיליתי שאני סובל מחוסר טאקט (או שמא?) היה יום מכונן בחיים שלי.
ההתקף הראשון של חוסר הטאקט שלי נרשם בכיתה ט'. המורה עדנה נכנסה לכיתה ואמרה בסבר פנים חמורות שהמורה לאנגלית יהודית, לא תגיע לשיעור כי היא חולה. אני לא יודע מה הניע אותי באותו הרגע לקום על הרגליים ולהכריז בפני כולם שהמורה יהודית לא חולה, היא חולירע. מלבד צחקוקים עמומים של חבריי לספסל הלימודים, ההערה-לא-במקום שלי זיכתה אותי בשיחה עם המנהלת שטוב לא יצא ממנה.
הפעם הבאה ששברתי את שיאי חוסר הטאקט שלי עצמי נרשם בפסטיבל הסרטים בירושלים. בשלומיאליות ששמורה רק לי הצלחתי לקרוא לאהוד אולמרט (ראש עיריית ירושלים באותם ימים) בשם אחיו יוסי, ולעודד קטש קראתי דורון (או ההפך, עד היום אני לא ממש מבדיל). חבריי זוכרים לי עד היום איך עניתי בצעקות למנהלת התיכון לשאלה איפה המפתחות בתשובה "הבאתי לך ביד". מבטים תמוהים הופנו אליי אז ואני מניח שבצדק מסוים.
טאקט, אז הבנתי, לא היה מנת חלקי.
עם השנים למדתי לחיות לצד חוסר הטאקט שלי ולנתב את המגרעות למחוזות אחרים.
התגייסתי, השתחררתי, התחתנתי עשיתי תואר, חוסר הטאקט התבגר איתי (יש שיגידו השתבח).
לפני כמה חודשים הוא שב והתפרץ במהלך ארוחת ערב אצל המשפחה של אשתי. סבתא של אשתי, סיפרה למוזמנים בקשב רב על חוויותיה ממלחמת העולם השנייה ועל הפעם ההיא שהגרמנים הגיעו לכפר שלהם בבאלרוס, וסבתא של אשתי, הזאטוטה שהיא הייתה אז, הציעה לאימה ולאחיה שעדיף שיוציאו את כולם להורג ביחד, שלא ישאר מהם איש. הקשבתי ופלטתי לאוזני כולם שכבר בגיל 5 היא הייתה פולנייה אוטנטית.
אשתי צחקה, אבא שלה פחות. אני יכול להבין.
הפעם האחרונה בה נרשם חוסר טאקט מצידי היה אך לפני שבוע בחתונה של זוג אחרים (האלה מהפוסט הקודם), שעה שבאתי להתיישב לשולחן, שלא איך לומר באלגנטיות, גרמתי להרעדה 3.2 בסולם ריכטר של כל השולחן, מה שגרם לאפקט הדומינו- הנר העליון של הפמוט (המיותר) שעמד באמצע השולחן, נפל לתוך כוס השתייה של אחת האורחות שישבה ממולי. הכוס התנפצה ביחד עם הנוזל שבתוכו הישר על שמלתה הבהירה של האורחת, שהגיבה חיש מהר בבכי.
אשתי לחשה לי באותו הרגע- "רק אל תצחק".
צחקתי. אבל ממש צחקתי, בקול, מה שלא תרם לבכי של האורחת שישבה ממולי שבינתיים קמה ופינתה את עצמה לפינת ההחתלה.
במהלך הערב היא רקדה לצידי עם כתם בשמלה שקצת הזכיר את יבשת אפריקה. התפתיתי לגשת אליה ולומר שהכתם לא מורגש.
לא העזתי. ידעתי (אמרו לי), שגם לחוסר טאקט צריך להיות גבול.

-

ליל הכלולות

2010-11-16T11:07:00.000-08:00

כל הנעורים וההתבגרות שלי עברו בצל הידיעה, שקיבלה חיזוק משמעותי מכל סדרות הטלוויזיה והקומדיות הרומנטיות בהם צפיתי, שהחיים מתנקזים לרגע משמעותי אחד, שאחריו יש ריק אחד גדול, חור שחור. אותו הרגע הוא לא אחר מאשר ליל הכלולות, ליל כל הלילות, הלילה בו כל החלומות קורמים עור וגידים ומתממשים.
עלי להודות, כי מהרגע שהודענו, חברתי דאז, אשתי דהיום ואני לחוג מכרינו על החלטתנו למסד את הקשר בינינו, יותר מששימחו אותי סידורי הפרחים או בחירת צבע המפיות לשולחנות ואפילו ספירת המעטפות, פשוט ציפיתי לליל הכלולות שלי שיהיה בוודאי כמו בסרטים- מוסיקת רקע נוגה (פיל קולינס something in the air tonight), עלי כותרת מפוזרים על המיטה, השמלה והתסרוקת יורדים בצ'יק, אנחנו רעננים ובכלל לא נראים כאילו לא ישנו יומיים והרגליים לא מנופחות מאינספור שירי חתונה בשתי שפות.
חברים שכבר הלכו במורד השביל בו עמדתי לצעוד, הזהירו אותי וניסו בכל כוחם לערער את תחושת הציפייה. הם ריסקו אותה במשפט "אחי, זה לא יקרה, זה פשוט לא".
"יקרה גם יקרה", הבטחתי לכל קטני האמונה ולעצמי, אפילו הזהרתי את אשתי לעתיד- זה יקרה. היא חייכה אליי, ואני פירשתי את זה כהסכמה, בלי לדעת, שגם היא ידעה- שלא, זה לא יקרה, זה פשוט לא.
אחרי הקידושין, החופה, שבירת הכוס ומלא נשיקות לדודות שבחיים לא ראיתי (חלקן אני בטוח לפי צפייה בסרט החתונה היו מסתננות), הריקודים והתמונות הגענו בשעה טובה לסוויטה במלון.
חייכתי לאשתי הטרייה, שחייכה אליי בחזרה ואמרה "רק נוציא את הסיכות מהתסרוקת ואז מאמי".
השעה הייתה שלוש ורבע בבוקר ולתומי חשבתי שאני מוציא כמה סיכות מהראש ואז, אז זה יקרה- המוסיקה תתנגן, האורות יתעמעמו, ולמחרת אני אגיד לכולם שלא, ג'נטלמן אמיתי לעולם לא מגלה. אפילו תכננתי איך אני אחייך את החיוך הזה, שבין גברים מזמן הפך לסמל.
כשסיימנו להוציא את 100 הסיכות, שרק שעות קודם הצליחו להחזיק בצורה מושלמת כל-כך את התסרוקת של כלתי, היא הייתה מעולפת על הספה, השעה הייתה חמש בבוקר ואפילו אני הבנתי, שלא זה לא יקרה.
במקלחת אשתי גילתה סיכה חצופה נוספת שהעזה ונשארה, נקראתי שוב לדגל וכמעשה הקופים מיששתי לה את הראש עד שהגעתי לסיכה המיוחלת, זה היה הכי קרוב ל...
השבוע אנחנו הולכים לחתונה של זוג חברים וכבר ברור לי איך אני לוקח הצידה את החתן ואומר לו, "אחי, זה לא יקרה, זה פשוט לא".

-

שפעת

2010-11-01T12:25:00.000-07:00

בערך סביב אותו זמן כל שנה, קצת אחרי הגשם הראשון, שעה שהלילות נעשים יותר קרים, מגיעה לבקר אותנו השפעת העונתית. מה שמתחיל בכאב ראש קטן, עובר לגודש באף, כאבי שרירים, צמרמורות קור, הופך אט-אט לקצת חום והזיות נלוות.
זה הזמן לווידוי שאינו סוד וודאי לנשים באשר הן- אנחנו הגברים, פשוט לא יודעים להיות חולים.
זה לא מופיע בלקסיקון שלנו ולא בשיחון היומיומי. אנחנו, מלאי השליטה והביטחון העצמי המופרז, הטווסים עם החזה הנפוח, שמפזרים בלי די ש"הכל בשליטה", פשוט קורסים שעה שהשפעת דופקת לנו על הגוף.
שבוע שעבר, השפעת העונתית הגיעה אליי. כל הסימפטומים הידועים לרפואה המודרנית, הופיעו אצלי באחת ובמפתיע.
אשתי (אשת חיל לכל הדעות) מיהרה לצנן את ההתלהבות, והחזירה בחזרה לארון את כל הרחמים העצמיים שהוצאתי רק דקות קודם. היא עוד העזה לקרוא לשפעת העונתית שלי בשם המאוד מזלזל- "חלושס" (השם יודע מאיפה היא מביאה כינויים חמודים לחרא של הרגשה). הפצרתי בה שזה לא "חלושס" ושאני חולה ואני דורש את הזכויות הנלוות- פינוקים, כוסות תה עם לימון, חיזוקים חיוביים. במקום להתמודד עם המצב כפי שהוא, אשתי החליטה שהתרופה הכי טובה היא שינה ושילחה אותי לישון. מעטות הפעמים שאני מתווכח עם אשתי, לרוב הצדק עומד לימינה, איתן כסלע. שמעתי בקולה, לא בלי שרטנתי תחילה על גורלי המר והאכזר.
בוקר למחרת, למרות שהרגשתי יותר טוב (כדרכי בקודש הייתי מאוד מסויג ולא רציתי לפתוח פה), טלפנתי לאימא שלי וסיפרתי לה שאני חולה ושהכל כואב לי.
אימא שלי (אישה נפלאה בלי קמצוץ של ציניות) מכירה אותי לא מהיום ועל כן לא הציעה לבוא, אבל אמרה לי לקחת 2 אקמול ולהתקשר אליה בצהריים. הוצאתי את כל הקפריזה, ואימא דרך האפרכסת טפחה לי הגב, אמרה שזה בסדר. אני יכול להישבע שזה החיש את קיצה של השפעת.

מעודד מהשיפור הדרמטי במצבי, הוכיתי ע"י האמת העירומה וזה מאוד פשוט- שאנחנו הגברים האימתניים חולים ומאבדים שליטה, אנחנו רוצים לחזור לילדות, להיות שוב הילדים הקטנים והמוגנים, שנרפאים מהבטחות של אימא, שידעה ויודעת בכל גיל, איך לגרום לנו להרגיש שוב כגיבורים, בלתי מנוצחים.

-

מורה טוב

2010-10-25T12:49:00.000-07:00

ישנה אמרה מפורסמת שאומרת שמורה טוב הוא מורה לחיים.
כזאת הייתה בשבילי המורה שלי לספרות בכיתה ח', רחל פלג.
בעיניי ילד מתבגר, רחל פלג תמיד נראתה כמו פלמינגו אנושי. למורתי היו רגליים ארוכות שנגמרו בערך איפה שהתחיל הלוח, וצמת קטיושקה ארוכה, שזורה ומתוחה שהסתיימה בערך איפה שהתחילו לה הרגליים.
התיאור הפיזי אמנם שולי לסיפור ועם זאת חייב להיכתב.
יום לימודים אחד, אזרתי מספיק אומץ והראיתי לרחל סיפור קצר פרי עטי (אני מתבייש בו עד היום). היא לקחה אותו בחפזה מידי והבטיחה לקרוא אותו בבית. לא אשקר, שקשקתי.

ביום למחרת מיד עם תום השיעור, רחל פלג קראה לי וביקשה שאשאר. היא הוציאה את הסיפור הקצר שהגשתי לה רק יום קודם, מקופל מהתיק, ואמרה שאני הולך לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור והכל בהדרכתה ובאדיבותה.
רחל פלג האמינה בי.
לא שאלתי איזה ספר אני הולך לכתוב ומי הולך להיות הגיבור שלו. באופוריה בה הייתי נתון, לא עניין אותי דבר.

הודעתי לסבתא שלי (ז"ל) בבית, שיש לי חדשות מרעישות ואני מחכה להורים שיגיעו, כדי להושיב אותם על הספה ולבשר להם רשמית שהבן שלהם הולך להיות סופר, ובינתיים אף מילה לסבתא.

אולי זה הזמן להודות, שמעולם לא הצטיינתי בלהחזיק סודות יותר מדיי זמן וכעבור רבע שעה של תחינות מצד סבתא שלי התרציתי. הושבתי אותה, ביחד עם כוס התה הבלתי נגמרת שלה, במטבח ובישרתי לה בחגיגיות שאני הולך לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור.

סבתא שלי לקחה כמה שלוקים מהתה, הסתכלה עליי מבעד למשקפיים שהחליקו לה על האף ואמרה בקול שלא משתמע לשתי פנים, שאני פנטזיונר ושזה לא הולך לקרות. לא עכשיו ולא אף פעם.
"לא"- חזק וחד משמעי. סבתא שלי לא האמינה בי.
החלום הקצר ושברו.

הדברים המפורשים של סבתא שלי, לא השאירו ולו מרווח קטן של ספק. גנזתי את החלום במגירה ואפילו לא סיפרתי להורים על התכנון להוציא ספר בהדרכתה של רחל פלג, המורה-פלמינגו שלי לספרות.

התביישתי לגשת לרחל פלג עד סוף שנת הלימודים, ותמיד חמקתי ראשון מהכיתה בתום השיעור. חיכיתי שהיא תשכח. הכל על מנת לא לצער אותה.
בכיתה ט' כמעט ולא היו לנו שיעורים משותפים, והשטח היה פנוי, היא שכחה.

לפני כמה ימים, אמר לי חבר (א"ק), שפגש את רחל פלג בסניף הדואר ושהיא לא השתנתה. צמתה עדיין מתוחה, רגליה ארוכות, והיא עדיין מחזיקה בחלום שלי להוציא ספר לאור.

-

פרופורציה

2010-10-11T11:38:00.000-07:00

בזמן הטירונות הצבאית שלי, אי שם ב-2002, התקשיתי לקבל את חוקי המשחק החדשים, שהציבו מפקדי הכיתה הצעירים ברובאי 02 במחנה שמונים ונהנים.

סבלתי מכל רגע וחיכיתי לדקות הבודדות, שאפשרו לי בהם לתקשר עם העולם החיצון.
כל יום דיברתי עם חבר אחר.
באחת מאותן השיחות אמר לי חבר, שהיום כבר לא חבר (א"ת), משפט שהמשיך ללוות אותי עוד שנים ארוכות אחרי שהקייטנה הצבאית הסתיימה- "תראה את התקופה הזאת של החודש בטירונות בפרופורציה של חיים שלמים".
מה הוא חודש בחיים ממוצעים של שמונים שנה, זה נבלע, לא מורגש כמעט. "תחליק אותו".

עליי להודות שכבר שכחתי את ימי הטירונות ואת חבריי לאוהל, מלבד אחד שאני שומר איתו על קשר ידידות ברשת החברתית (היי ארנון), אבל המשפט הזה התמציתי, ממשיך ללוות אותי לכל מקום.
לעתים, אחרי שאני עושה את הטעות הפתאלית ושותה כוס קפה רבע לפני חצות, חסר מנוחה ומתוסכל מניסיונות הסרק להירדם אני פונה אל המרפסת ומסתכל על כל המסביב.
הבתים המסודרים בקו ישר, הריאה הירוקה באמצע, הכבישים, והאורות המרצדים מרחוק.
הכל נראה כל-כך מוקטן, פרופורציונאלי ונאמן לאמת- אוטוסטרדה ריקה במקום זאת המלאה בדאגות קטנות שיצאו מכלל שליטה.
אני משתאה דקות ארוכות, מכניס מחשבות לתבניות שתואמות את הגודל האמתי של הדברים.
בעיקר, אני מסתכל על אינספור האורות הדולקים בחשכה המאוחרת (או המוקדמת) ותוהה למה, למה אנשים לא ישנים.

איזה מזל

2010-10-05T13:07:00.000-07:00

לנערה הראשונה שהרשיתי לעצמי לשים לה יד על הטוסיק קראו מירי.
זה היה במהלך ריקוד סלואו במסיבה מאולתרת, במקלט ציבורי של בניין משותף לצלילי זמרת השנה טוני ברקסטון.
הייתי בכיתה ח' והיו לי אמביציות.
מירי הזיזה לי את היד בעדינות, ואני הבנתי את הרמז.
הפעם הבאה שניסיתי לשים למירי יד על הטוסיק הייתה בשלהי כיתה ט', במהלך מסיבה דומה.

לקח לה כמה דקות טובות להזיז את היד בחזרה למעלה הגב, ואני הבנתי שהתמדה זה שם המשחק.
מירי ואני היינו החברים הכי טובים בכיתה ח'-ט', היינו מדברים שעות בטלפון, נפגשים אצלה ואצלי, מרכלים על הכל ומתחמנים את כולם, או לפחות זה מה שחשבנו שאנחנו עושים.
בכיתה ח' בכלל אהבתי ילדה אחרת, ומירי אהבה ילד אחר ושנינו נחלנו אכזבה.
בין רגעי הדכדוך נדרנו נדר שאם נשאר רווקים עד גיל 40 נתחתן איש עם רעהו.

בכיתה יוד נפרדו דרכנו ושוב לא ניסיתי לשים למירי יד על הטוסיק, למרות שאני חושב שבכיתה יוד היה הולך לי הרבה יותר טוב.
לפני כמה שבועות במהלך שיטוט אקראי במשביר לצרכן באחד הקניונים ראיתי את מירי.
נזכרתי בנדר ההוא וכל מה שהצלחתי לומר לעצמי היה, מזל שאני כבר נשוי.